עיין ערך אהבה
מוקדש באהבה לאשתי נגה
"מה זו אהבה", השאלה הקלאסית משירו של ביאליק, אבל הוא לא היחידי ששאל שאלה זו בפילוסופיה, שירה, ספרות וכמעט בכל צורת ביטוי קיימת. רבים שאלו, ותשובות רבות הוצעו, רובן בלתי מספקות.
אחת הבעיות היא המשמעויות הרבות שיש למילה זו. להלן דוגמאות לשימושים שונים של המילה "אהבה":
· בין בני זוג (השימוש המקובל)
· יחסים בתוך המשפחה, בעיקר הורים- ילדים
· כלפי ערך מופשט (אהבת המולדת, אוהב מוסיקה)
· מושאים טריוואלים אם כי חשובים (אני אוהב פיצה)
מרבית הקוראים יזהו את אותה התופעה גם באנגלית. מעניין לציין שעניין ריבוי המשמעויות אינו ייחודי לעברית ולאנגלית. בסקר לא רשמי, מצאתי תופעות דומות בשפות אחרות אפריקאיות (סטסוונה), ברוסית וביפאנית כך שניתן להניח שהיא נפוצה למדי אם לא כללית למרבית השפות האנושיות.
אז מה זו אהבה ? ההגדרה המילונית היא חבה רבה, רגש של ידידות או חשק למישהו או למשהו (נלקח ממילון אבן שושן, הגדרות דומות מופיעות במילונים אחרים).
ההגדרה לעיל מתבססת על הרגש שחש האוהב כלפי מושא אהבתו. הגדרה זו בעייתית ביותר. להלן מספר דוגמאות לקשיים שיוצר השימוש ברגש לאפיונה של האהבה:
· קיומו של רגש הוא סובייקטיבי ופנימי למרגיש, לעולם החיצוני אין דרך לדעת על קיומו. לפיכך, אנו תלויים בדיווחו של האוהב על רגשותיו. כמובן שעולה השאלה באם ועד כמה אנו מאמינים למוצא פיו של המדווח.
· בעוד שברור לנו על קיומן של עוצמות שונות באהבה, כאשר המדובר ברגש הדבר אינו ניתן לכימות אובייקטיבי ובד"כ גם לא סובייקטיבי (אתה אוהב יותר את אמא או את אבא ?)
· בעיה נוספת המתקבלת משילוב שתי המגבלות לעיל הוא כי המידע שלנו על האהבה תלוי ביכולת ההתבטאות של האוהב/ מדווח. אדם בעל לשון עשירה וכושר ביטוי יצייר תמונה עזה יותר מאדם שיכולתו בתחום זה מוגבלת. ברור שלא חייב להיות קשר בין עוצמת האהבה לעוצמת הדיווח.
לאור הקשיים שהודגמו לעיל, אבקש להציע הגדרה חליפית לאהבה:
"אהבה זו התופעה שביטויה בכך שהאוהב בוחר להקריב למען מושא אהבתו".
אבקש לציין את מרכיבים מסויימים בהגדרה זו:
· האהבה מוגדרת על ידי האוהב. למעשה, הגדרת האהבה ניתנת לשינוי להגדרת האוהב.
· האהבה מוגדרת כתופעה שיש לה ביטוי. ביטוי זה ניתן לצפיה על ידי מישהו חיצוני.
· האוהב בוחר להקריב. הדבר נעשה מרצונו החופשי, ולא בכפיה. הביטוי "להקריב" נבחר כניגוד לביטוי "משלם מחירים" כדי להבדיל מהמצבים שאדם משלם מחירים מתוך שיקולי כדאיות (דוגמאות: עבודה, שמירה על מסגרת הנישואין משיקולי טובת הילדים).
· מושא האהבה מציין את העובדה שהאהבה היא חד סטרית מהגדרתה. אין חובה שמושא אהבתי יחזיר לי אהבה, למרות שבדרך כלל יחס הדדי זה מחזק את האהבה.
· "למען" מציין את העובדה שהאוהב מחליט מה, לפי הערכתו על הדברים שרצויים/ נחוצים לאהובו. מעניין לציין שבפירוש ייתכנו מצבים שהמדובר בדברים שהשני אינו חפץ בהם, אולם האוהב בחר ביוזמתו לתיתם.
מה היתרונות של הגדרה זו ?
· ראשית, האהבה על פי הגדרה זו ניתנת לזיהוי ואימות. איננו יותר תלויים בלעדית בהצהרותיו של האוהב, אלא יש לנו כלי המאפשר לנו לזהות תופעה. ברור שאין לנו מד מדוייק, כך למשל קשה לפעמים להבדיל בין אהבה לחשבון תועלתני, אולם יש כלי ראשוני המאפשר סינון החוצה של "לא אהבה".
· שנית, אנו מתחילים לדבר על יכולות כימות של אהבה. לא מדובר על כלי מדוייק למדידה, אולם אם למען בני אהיה מוכן להקריב דברים משמעותיים, הרבה יותר מאשר למען קונצרט טוב, אז זה יותר טוב מהכלום הנוכחי.
· יתרון נוסף הוא ביכולת לשלב אל תוך האהבה את מושגי הזמן (אהבתך כיום פחותה מאשר היתה בעבר): יש דרך להראות זאת, ולא להסתמך רק על הצהרות מפוקפקות- הדברים שעשית למעני בעבר ואינך עושה יותר כעת.
להגדרה שניתנה לעיל יש מגבלות ואין "למתוח" אותה אל מעבר למגבלותיה: ראשית, יודגש כי אין המדובר בכלי מדידה המתיימר לתת תשובה מדעית של האם וכמה אלא, לכל היותר, אינדיקציה. כך, למשל, אבקש לחזור ולהדגיש כי ישנה בעיה של זיהוי באם מעשיו של אדם נובעים מאהבתו או משיקולים תועלתיים (שאולי מוסווים על ידי הצהרות אהבה).
שנית, גם אם ניתן, תחת מגבלות חמורות, להשתמש בהגדרה לעיל כדי להעריך את מידת האהבה (כפי שהודגם לעיל), עדיין אין להשתמש בה כדי להשוות בין אנשים: נכונותו של כל אדם לתת שונה, ותמיד קיים הקונפליקט האגואיסטי הפנימי (ראה סעיף אהבה עצמית בהמשך). ישנם אפילו טיפוסים קורבניים אשר "נהנים" להקריב. גם אם ניתן להשוות אדם לעצמו, הרי שמאחר וכל אדם הוא עולם, ההשואה בין אנשים חסרת כל ערך ואפילו מסוכנת.
כמובן שהגדרה "קרה" שכזו, גוררת התנגדויות. חלקן אינטואיטיביות וריגשיות (ניסוח קר ויבש- לא מוצא חן בעיני) ולפיכך, לא ניתנות לויכוח רציונלי וחלקן מנומקות בשיקולים שונים. אבקש להציג מספר התנגדויות שהוצגו ותשובותי להן:
· "לא תמיד נדרשים קורבנות". מאחר ובעולמנו כמעט תמיד יש התנגשויות באופן מתמיד, קשה ביותר לחשוב על דוגמה בה לא תתנגש האהבה ברצון אחר של האוהב בזמן קצר ביותר. גם בהתאהבות הגדולה ביותר, תוך מספר ימים יצוץ איזשהו קונפליקט שידרוש מהצדדים לותר על משהו.
· "האהבה איננה רציונלית". כנראה שהתנגדות זו מבוססת עובדתית, אולם מצד שני איננה מספיקה. זה שהאהבה איננה רציונלית לא אומר שאין מה להגיד עליה. ניתן להשוות את נסיונות ההגדרה לתורת המוסיקולוגיה- אפשר בהחלט להינות ממוסיקה בלי לדעת עליה כלום, אולם הדבר איננו שולל את זכות הקיום של המוסיקולוגיה.
· "הגדרת האהבה פוגמת ביופיה". יופייה של האהבה קיים ומוחלט בלי שום קשר להגדרות מסביב. הבה נעשה תרגיל מחשבתי: הבה נניח שבאחד הימים (והדבר סביר מבחינה מדעית) יגלו החוקרים מה התהליכים הכימיים/ חשמליים שקורים במוח בעקבות האהבה. האם הידע על ההורמונים המשתחררים יפגע ולו- זה ברגשות שמעורר בנו סיפור אהבה ?
הגדרת האהבה לעיל מוציאה דברים מסויימים מתוך הגדרת האהבה. אבקש להציג שתי דוגמאות:
· אהבת האל של האדם הדתי: אמנם, אהבת האל עונה על הקריטריון של להקריב למען האל או האמונה (כמעט בכל דת יש מצוות ומגבלות), אולם אינני בטוח שניתן להגדיר קשר זה כאהבה: ברגע שהאדם הדתי מקבל את עובדת קיום האל, קיום המצוות נגזר מכאן אוטומטית ולפיכך, חושבני שנושא הבחירה החופשית מצומצם כאן וניתן "להחשיד" את המאמין בקיום חשבון רווח והפסד (דע לפני מי אתה עתיד לתת דין וחשבון- מסכת אבות).
· אהבה עצמית איננה עונה לקריטריונים שבהגדרה לעיל. עם זאת, חושבני שיש הסכמה כללית על כך שהאהבה העצמית איננה בדיוק כמו האהבה לאחר ולפיכך, תארים כמו אנוכיות או אגוצנטריות יהיו מתאימים יותר.
לסיכום, הצעתי כאן הגדרה שונה למושג ישן ונפוץ, הגדרה המתבססת על גישה שונה אשר לדעתי יש לה יתרונות מסויימים. אהיה מאושר אם יהיו קוראים אשר יאהבו את המאמר ויוכיחו זאת על ידי הקרבת זמנם ומרצם לטובת איתור קשיים והצעת שיפורים לרעיון שהוצג.