טוב

נקודות אור כי בישראל יש אנשים נחמדים. שני סיפורים שקרו לי אישית (לא "ראיתי" לא "שמעתי"- קרו לי).

סיפור אחד

בוקר חורפי מוקדם אחד- אני הולך לדרכי ברח' אלנבי בת"א, חושב מחשבות וראשי בעננים. ופתאום: בום. החלקתי על נקודת בוץ ונפלתי. “חטפתי" מכה באמת קשה כשראשי פגע במדרכה (הכל החשיך למספר שניות, למרבה המזל שום דבר לא נשבר).

תוך שניות, ממש שניות ניגש אלי אדם, הציע לי את ידו לקום, התעניין בשלומי, הציע להזמין עבורי אמבולנס וסייע לי לחפש את משקפי שהתעופפו להם.

סיפור שני

לילה אחד, ברמזור עומד לידי נהג משאית ומסמן לי לפתוח את החלון. כשפתחתי העיר לי שהתאורה האחורית ברכבי אינה עובדת וכדאי לי להדליק לפחות את אורות הערפל עד שאגש מחר לחשמלאי לתקן את התקלה.

ברמזור שאחרי, הוא שוב לידי ואני מודה (בבושה, אני חייב להודות) שאינני מוצא כיצד להדליק את אורות הערפל ברכבי ואני בכלל לא יודע אם יש לי. תגובתו: עצור בצד אחרי הרמזור ואעזור לך למצוא את אורות הערפל. אכן עצרתי, ועוצרת איתי משאית ונהגה יורד ומוצא לי (תוך שניה) כיצד מדליקים את אורות הערפל ברכבי.

שני מצבים, שתי סיטואציות, שני אנשים זרים לי לחלוטין שיצאו מדרכם כדי לסייע למישהו הזקוק למעט עזרה.

מה שמייחד את שני הסיפורים האלו שכאשר אתה מספר אותם, אף אחד לא מבין מה העניין כי כולנו נתקלים בסיטואציות כאלו כל הזמן. מה הרבותא? הרי זה קרה גם לי שמישהו עזר לי/ נעזר על ידי. ממה אתה מתרגש?

אז זהו, שזה לא מובן מאליו, וזה לא קורה באופן כל כך טבעי במקומות אחרים. יש בנו יותר ממה שאנו אוהבים לחשוב. גם לא כל אחד מאיתנו הוא כזה. אבל, בסיכומו של דבר- יש רבים, רבים מאוד שהם פשוט אנשים טובים באמצע הדרך.

וזה עושה לי טוב על הלב